החלטה בתיק מ"ת 13040-04-12

בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט במסגרתה נעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

לטענת ב"כ המבקש, חומר הראיות שהצטבר בתיק במהלך שמיעת הראיות, לאחר שניתנה החלטת בית המשפט אשר הורתה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו מצביע על כרסום ממשי בתשתית הראייתית עד כדי איון מוחלט של בסיס ההחלטה לעוצרו, שכן חומר חקירה שהתקבל מצביע על אחר שזהותו ידועה כמי שביצע את העבירה אשר מיוחסת למבקש במסגרת כתב האישום.

עיקר טענות ב"כ המבקש מתייחס לראיות פורנזיות אשר התקבלו לאחרונה.

לטענתו, על פי כלל דו"חות השוטרים שהיו בתיק החקירה, נהג הרכב חבש כובע בעת האירוע.

נלקחו לאחרונה טביעות אצבע של חמישה אנשים מן הרכב - האחד מהם הינו מוחמד אבו ריזק ומן הכובע הופק  D.N.A .

על פי חוות דעת המעבדה הביולוגית , המבקש אינו תורם אפשרי לתערובות שהתקבלו בבדיקה ולא ניתן לשלול תרומתו של מוחמד אבו ריזק לפרופיל שהתקבל מהכובע.

מאחר וכלל הראיות האחרות הינן ראיות נסיבתיות שכוחן מוגבל הרי שהראיות הפורנזיות מצביעות על ספק ממשי באשמתו של המבקש.

להלן תיסקר החלטת בית המשפט עובר למעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים על מנת לבחון אם חל שינוי מהותי המצדיק שקילת שחרורו של המבקש לחלופת מעצר.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, הכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. ונהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961.

על פי עובדות כתב האישום נסע המשיב ביום 6.2.12 סמוך לשעה 12:30 ברכבו בהיותו פסול מלנהוג, תוך שהוא מדבר בטלפון נייד. שוטרים שהבחינו במשיב הורו לו בכריזה לעצור, המשיב פתח בנהיגה מהירה תוך עקיפת כלי רכב בכביש במהירות גבוהה, כשהוא נוסע על שולי הכביש באופן מסוכן, נוסע על אי תנועה, נוסע בניגוד לכיוון התנועה, חוצה צומת באור אדום ובמהלך מנוסתו זו התנגש המשיב בשני רכבים אחרים וגרם להם נזק.

 לטענת ב"כ המשיבה קיימות ראיות טובות להוכחת אשמת המשיב הכוללות דו"חות פעולה של שוטרים שביצעו מרדף אחר המשיב במועד האירוע, זיהוי המשיב באמצעות תמונה זמן קצר לאחר המרדף על ידי אחד השוטרים, הרכב בו נהג המשיב התקבל בשכירות מחברת "אוויס" עבור אימו של המשיב כרכב חלופי לרכב המשיב עצמו.

 במועד האירוע 6.2.12, אחר הצהריים בשעה 17:00 לערך הגישה אמו של המשיב תלונה במשטרה על כך שהרכב נגנב. הרכב נתפס לאחר האירוע, סמוך למקום האירוע כשיש בו חבלות התואמות החבלות שנגרמו לרכב יונדאי לבן. המשיב עצמו היה בבריחה עד שאותר על ידי השוטרים בשעה שניסה להימלט מהם.

 ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה כשלטענתו מדובר בשאלת זיהויו של המבקש, זיהוי פגום שמשקלו שווה לאפס.

בית המשפט (כבוד השופטת אהד) סקרה את חומר הראיות כמפורט להלן:

דו"ח פעולת השוטר ג'יבלי מיום 6.2.12 בשעה 14:15 תאר נסיעה בכביש 40 צפונית לצומת גנתון, הוא זיהה רכב שברולט שחור כשבתוכו נהג המדבר בטלפון תוך כדי נסיעה.

הנהג התבקש לעצור אך הגביר מהירות נסיעתו לכיוון צפון תוך כדי בריחה לעבר השול הימני, חזרה לנתיב הימני, גרם למשאית לבלום בלימת חרום, הרכב המשיך בנסיעה תוך שהוא גורם לרכבים אחרים להאט נסיעתם, הגיע שוב לנתיב השמאלי, עלה על שול בין שני הנתיבים, ניידת המשטרה היתה עם איתותים דולקים ונעשה שימוש במערכת הכריזה המורה לרכב השברולט לעצור. לאחר שהרכב עלה על שול שמאלי ופגע ברכב לבן המשיך רכב השברולט לרמזור אזור התעשייה הצפוני, נסע באור אדום לכיוון לוד לרחוב אבא הילל סילבר. לאורך כל הנסיעה היה השוטר בקשר עם צוותים 222 ו- 221 שדיווחו שראו את הרכב.

התקבל דיווח מהשוטר מוטי על זיהוי הרכב ברחוב חטיבת הראל 3 בלוד ואכן הרכב זוהה על ידי השוטר ג'יבלי, וכן זוהתה מכה במראה ובדופן שמאל.

בדו"ח פעולה זה, בעמ' 2 ציין השוטר ג'יבלי כי בשעה שסימן לרכב השברולט לעצור, בתחילה, ראה את פניו של הנהג ולאחר מכן בשיתוף פעולה עם גורם מודיעין קיבל את שמו של הנהג. לאחר בדיקת מסוף על פי תמונה זיהה את האדם שבתמונה כמי שנהג ברכב ולאחר מכן הלך השוטר ג'יבלי ביחד עם שני הצוותים 2, 2.1 ו- 2.2.2 לכיוון ביתו של המשיב, שזוהה כמוחמד אימאם מלוד שלא היה בבית.

            בנוסף מצוי דו"ח פעולה של השוטר ג'יבלי מיום 3.4.12 בו תאר כי מייד לאחר בריחת רכב השברולט יזם שיחה עם קמ"ן לוד לצורך בירור לגבי רכב זה, וקצין המודיעין של תחנת לוד מסר כי ייתכן ומדובר במוחמד אימאם. השוטר קיבל מקמ"ן לוד מס' ת.ז. של אימאם וביקש להוציא תמונה של הבחור כדי לוודא שאכן מדובר באותו אדם. עובדת בשם אלונה צילמה בפלאפון שלה את תמונת החשוד (המבקש), הוא עבר ליוסי משה חי לפלאפון, האחרון הראה לשוטר ג'יבלי את פניו של החשוד בתמונה וג'יבלי זיהה בוודאות כי הבחור המתואר קודם לכן הוא הבחור שבתמונה. עוד ציין השוטר באותו מזכר כי מרגע שראה את פניו של המשיב, בעת האירוע, ועד לרגע שהוצגה בפניו התמונה, חלפו כשש דקות לערך.